יומולדת יצירתי

קצת באחור, מספרת לכם על יום ההולדת שחגגנו לקטנה.
היא אמנם חגגה כבר יומולדת שבע, אבל בשבילי היא עדיין קטנת הבית:-) הגיוני לא?
לפני שאתחיל אגלה לכם סוד-אני, איך לומר בעדינות,  לא מאלה שתמיד מתנדבות לערוך הפעלה לכיתה, או לבדר 30 ילדים בפעילות בגן. אני מאלה שנחרדים קלות למשמע צמד המילים "חבר מארח".

למי שלא יודע- חבר מארח זה משהו שהמציאו בבית הספר ונועד לגיבוש וחישול האימהות הילדים, ובו כל אם עבריה מנודבת לארח חמישה שישה ילדים, משעה חמש הכי מאוחר עד שבע לפחות, ולהכין להם הפעלה שווה, כיבודים וארוחה, ובמקביל לשמור על תקינות הבית ותקינות גופם של הילדים.

לכן, אתם יכולים לתאר לעצמכם את גודל השמחה שפרצה בי כאשר קטנת הבית ביקשה "יומולדת לכמה חברות".
מודה, וכן אבוש, שבהתחלה התעלמתי מהבקשה באלגנטיות.
"רוצה שנלך ונקנה לך משהו ליומודלת?" מאוד עזר להתחמקות. לצערי, זה עזר רק זמנית, וזה בדיוק מה שהוביל אותי לתוך המלכודת. בעודנו מסתובבות לנו  לקניית מתנת היומולדת, שאלתי את הקטנה מה תרצה ליום ההולדת. הצעתי הצעות מפתות כמו ספר, או משהו ליצירה. ואז, אמרה לי הקטנה-"אמא, בואי נעשה יומולדת רק לכמה חברות. זו תהיה המתנה שלי".
אופס...
"ברור שבסדר, חמודה שלי" מצאתי את עצמי עונה לה, ותוהה מאיפה זה בא לי, מה יבוא עכשיו ומעין יבוא עזרי.
אז באותו סיבוב קטן הלכנו חנות היצירה הקרובה, ורכשנו משהו חמוד במיוחד להכנה עם בנות חמודות במיוחד, ליומולדת.
בשלב זה התחלתי קצת להתלהב מהעניין.
בבית הכנתי דוגמה, ובמקביל הקטנה הכינה הזמנות.

קבענו לשבוע אחרי, כדי שאספיק להתרגל לרעיון. גייסתי גם את האבא שיהיה בבית ויתמוך בי רגשית.
תכננו ככה-התכנסות עם פאזלים (זה הזמן הכי מפחיד-אין להן מה לעשות ואז מתחילות המריבות, ההתפערויות והפרות הסדר), עבודות יצירה, הכנת פיצה על פיתה (עוד שורף זמן וגם פתרון לארוחת ערב), המשך יצירה עד שיהיה מוכן,  אכילה, עוגה ונרות, ופיזור. נשמע טוב? מתאים לשעתיים?

מסתבר שלא הערכתי נכון שלבנות החמודות לוקח קצת יותר זמן ממני לצבוע מתקן קטן מעץ. מזל שבן הזוג קרא אותנו לסדר והכריז על הפסקת הכנת אוכל.
כמובן שבסוף כולם נהנו, ואני התמוגגתי על כמה רגעים פסטורלים במיוחד, בהן הבנות יושבות, צובעות, וחלקן מזמזות להן את השירים של הכבש השישה עשר שהושמעו ברקע.

ולדבר האמיתי-התמונות:

הדוגמה שלי-

מתקן מעץ לשלטים, או פיצ'פקעס, או כל מיני, בחמישה שקלים.


השולחן ערוך ליצירה

וקצת להרטיב את הגרון עם הכוסות המהממות שרק חיכו לאיזו מסיבה קטנה

הבנות יוצרות, הן היו כל כך מתוקות ומרוכזות במשימה...לא מפחידות בכלל...

כל כך אוהבת לראות שולחנות כאלה

חלק מהתוצרים

פיצה פיתה, מעדן הבית:)

ומה שנשאר, כשהן עברו לאכול בשולחן אחר

לסיכום: היה כיף,
מזל שיש עוד שנה עד היומולדת הבאה:-)

להתראות!