לפני ואחרי

רק שחסר לי הלפני.
קרתה פשלה איומה, ומחקתי את המעט שצילמתי לפני.
הוא פשוט היה כל כך מכוער קודם, אז כנראה לא התחשק לי לצלם אותו.

את מי? את מה?

את הכיסא, שעכשיו הוא צהוב, שמצאתי ברחוב, כשחזרתי מבית הספר של הקטנה.
מצאתי אותו ליד המתנ"ס. הוא עבר את מבחן הלחכות ואז לקחתי אותו.
כשאני לא בטוחה אם כדאי לקחת משהו שאני מוצאת, אני עוזבת אותו וחוזרת מאחר יותר.
אם הוא עדיין שם, זה סימן שאני צריכה לקחת אותו:)

אז הכיסא, שראיתי בדרך לבית הספר, כשהלכתי להביא את הקטנה, חיכה לי גם כשחזרנו.
הוא היה מתקלף, עם מושב ומשענת מחומר דמוי עור, בצבע חום מרופט.
מלא עבודה, מילמלתי לעצמי...

אבל...ראיתי שיש לו גם מלא פוטנציאל. פוטנציאל לא ממומש, כמו לרבים וטובים:)

כמו התחלתי לומר, אין לי תמונות של הלפני.
פשלה איומה ונוראה.

לפחות יש תמונות של בדרך:

ואחרי השיוף, והצביעה, והריפוד:

הכיסא הצהוב שלנו.

להתראות!

עוגת יום הולדת

הכנו יחד עוגת יומולדת.




הכי  פשוטה שיש.



העיקר שיהיו סוכריות מלמעלה.

וחילקנו למנג'טים, שיהיה נוח לילדים בכיתה.

היא הכינה 35 דגלונים לנעוץ, שיהיה יפה

יצאו בדיוק 35 חתיכות, אבל אולי בכל זאת ישאר גם לאחים שלה...



כמה פשוט עדיין לשמח ילדים.
להתראות!

אל תספרו ליפנים...

לפני כמה חודשים קניתי לי ספר תפירה יפני.
מדובר בספר שמכיל את הדגמים הבסיסים לבגדי ילדים, כולל גזרות, בעיצובים היפנים הנקיים האופיניים והנפלאים.

מסתבר שאני לא יפנית.

נכון, ברור שזו לא הפתעה, אבל בכל זאת הופתעתי.
ולמה אני אומרת שאני לא יפנית? 
א. המובן מאליו- אני לא קוראת יפנית. כלומר, לא יודעת לקרוא את ההוראות ביפנית.
ב. אני נוטה לקיצורי דרך, ולא לאריכנות והקפדנות של התפירה היפנית. 
מסתבר שלא סתם העיצובים שלה נקיים ונהדרים. צריך להשקיע בשביל זה, ואני לא כזו משקיענית. 
אל תספרו ליפנים.
לפיכך היו תקלות קלות בדרך, וכמה פרימות. בסוף יצא דומה.

מכיוון שהספר נח לו אחר כבוד על שולחן הסלון הרבה זמן (לא אגלה כמה), הקטנה שלי הספיקה לעלעל בו ולהתעמק בו קשות ולבחור לעצמה כמה פריטים חביבים שלדעתה אני אתפור לה.
ויום אחד הסכמתי לה.

בחרנו מכנס בלון קצר, שיכול לשמש גם לחורף המתקרב ובא, כפי שמוצג בתמונה בספר, מעל לגרבונים.

נתחיל עם תמונת פרופיל, עם התווית, שימו לב לתיפורים

ומבט חזיתי

ועל הדוגמנית שרצתה להצטלם עם פרחים, כמו הילדה היפנית בספר, שדרך אגב נראתה עגמומית מאוד, בכלל לא שמחה עם המכנסיים שתפרו לה. 




אני אחסוך מכם את התמונה של הקטנה שמנסה להצטלם עם רגליים עקומות כדי להראות כמו הילדה היפנית.

וכאן אני רואה שהילדה שלי כן שמחה עם המכנסיים שתפרו לה, כי היא הכינה את הסט הבא על המיטה שלה, כדי ללבוש למסיבת יום ההולדת אליה היא הוזמנה בהמשך היום. 
יש לה חוש אופנתי מפותח לקטנה. 

דרך אגב, שמתם לב שיש כיסים? שימו לב. 
בגללם הייתי צריכה לפרום, אחרי שכבר עשיתי את התיפורים מבחוץ. 

אז מה לגבי הספר? כדאי או לא?
כן, כדאי.
אפילו שלא יודעים יפנית, ולו בשביל ההשראה, וכדי לראות איך אפשר לתפור אם ממש רוצים להשקיע.
הוא באמת מכיל כל מה שצריך למלתחה בסיסית לילד או ילדה.
סה"כ הדברים לא מסובכים, בכלל לא.

ולפני סיום אני חייבת לספר לכם סוף של חלום שהיה לי. תכף תראו שהוא קשור קשר הדוק ובל יפרם לעולם התפירה.
רוצים?
נניח שאמרתן כן.
בחלומי אני וחברה נמצאות בבית מהמם (לא שלי) ומחכות לחברה נוספת שאמורה להגיע. החברה הנוספת היא מעצבת בגדים ואני רואה אותה בדמיוני בחנות הסטודיו מהממת שלה. (מתוחכם...דמיון בתוך חלום). ואז החברה מדברת לרגע בטלפון, מסיימת ואומרת לי-"תחרה לא תגיע".
Hello? תחרה? 
"מה, קוראים לה תחרה?" אני שואלת (בחלום). "כן", היא עונה, קוראים לה תחרה.
-סוף חלום-

אתן מכירות מישהי שקוראים לה תחרה? אני לא.
מאיפה זה הגיע?? מה זה אומר??

כתבו לי!
להתראות...

מתכוננים לחורף-נרתיק טישו בעשר דקות

החורף בפתח, ככה זה נראה לפחות.
לכל צרה שלא תבוא-הדרכה לנרתיק טישו קליל, מעולה לזרוק בתיק או לתת מתנה:)

שלי בניחוח וינטג'.

הדרכה:
גוזרים שני מלבני בד בגדול של 18 על 16.5 ס"מ.
טיפ: מכיוון שזה פרוייקט קליל ונחמד, אולי תרצו לתפור עוד אחד ועוד אחד ו...
כדי לקצר בהמשך, אפשר להכין מראש,  מלבן מקרטון בגדול הרצוי, כשבלונה.
חוסך למדוד ולסמן כל פעם מחדש על הבד.

גוזרים שני מלבנים משני סוגי בד

מניחים את המלבנים ימין על ימין (הצד ה"נכון" כלפי פנים), כמו בתמונה

תופרים במרחק של כחצי ס"מ-עד ס"מ מהשוליים, ומשאירים קצה אחד (זה של 18 ס"מ) פתוח

קוטמים את הפינות, והופכים לצד היפה.




כעת מקפלים את המלבן פנימה, קצה אל קצה, עד שיגעו אחד בשני במרכז המלבן, כמו בתמונה.
תופרים לאורך שני הקצוות הצרים, כחצי-אחד ס"מ מהשוליים.

לשים לב-הבד שרואים בחוץ, יהיה הביטנה.

תופרים, הופכים... 

והנה נרתיק טישו חדש!

תהנו,

שלכם,

ליאת

לצמוח ולגדול

לצמוח, לגדול להתפתח.

לפני 8 שנים, כשלמדתי צילום בפעם הראשונה (אחרי שצילמתי שנים, מאז שאני ילדה) הייתה אחת הפעמים בהם חוויתי את התהליך הזה במלוא העוצמה.
 ההרגשה הזו של גדילה, התפתחות, של תהליך בו את רוכשת יכולות חדשות, הן נכנסות פנימה ומתערבבות בתוכך, בעצמך, במה שיש לך, ופתאום את הופכת אחרת, חדשה. 
צמחת, גדלת.
כמעט יצירה של יש מאין. 

קודם לא יכולת.
ועכשיו את יכולה. 
את פתאום יודעת, יכולה פתאום, ליצור דברים נפלאים שלא ידעת ליצור קודם.

אנשים לפעמים מרגישים ואומרים שהם צריכים שינוי, אבל בעצם, הם מחפשים את הצמיחה. הם מרגישים את התחושה של הקפיאה על השמרים, ההרגשה שהם זקוקים להתפתח. הם מחפשים בעצם את השינוי בתוכם, בעצמם, אבל לא תמיד מבינים זאת.

מאז צמחתי, ואני ממשיכה לצמוח במובנים רבים. מקווה שעוד תראו זאת גם בבלוג הזה.

לא בדיוק מבינה למה, אבל אלו המחשבות שעלו בי כשראיתי היום את הצילומים שלי שצילמתי לרועי ה"מעצבע".
צילומים שצילמתי לו, לחנות החדשה שלו במרמלדה.
גם רועי, אני יודעת, חיפש את הצמיחה, ועשה שינוי. שיהיה בהצלחה רועי!

רועי נותן חיים חדשים לדברים ישנים, עם המון אהבה ותשומת לב.
ווינטג' עם סגנון ייחודי, לא מתייפיף, מעט מחוספס.
מקווה שהצלחתי להעביר זאת בתמונות.

בפורמט המרובע:

וככה זה נראה באתר:

עד כאן הפרוייקט ה"אמיתי" הראשון שלי,
מה דעתכם?

להתראות,
ליאת







.