‏הצגת רשומות עם תוויות יצירה עם ילדים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יצירה עם ילדים. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 7 בפברואר 2014

זוכרים את התחרות של ריינבו-לום?

לפני כשלושה שבועות פתחתי כאן בבלוג תחרות ריינבו לום-הגומיות שמשגעות ילדים ומבוגרים, שבאות במלא צבעים, ולא פחות חשוב-מפחיתות קצת את הזמן שילדים מבלים מול מסכים.

כשפתחתי את התחרות חשבתי שיש עוד הרבה דברים שאפשר לעשות עם הגומיות האלה, מלבד צמידים.
ביקשתי משהו חדש, שיקח את הגומיות צעד אחד קדימה..

משהו אחר...

ביקשתי-ושרון עשת עשתה את זה!

תראו מה הבחורה המוכשרת הזו עשתה, מגומיות צבעוניות:





זה לא מדהים?
ברור שכן!

הבחורה נעצה מליוני מסמרים בלוח עץ, ומתחה גומיות. 
כל הכבוד לשרון!

והנה תקריב



וכאן היא מספרת על תהליך העשיה. 
צילומי הפרוייקט-הילה להב.

אני מעבירה את הפרטים שלך לחברת וזאת בע"מ, יבואנית ריינבו לום בארץ, שישלחו לך את הערכה. שוב תודה לכם!

יכול להיות שהיצירה של שרון מזכירה לכם משהו?

אכן, לא טעיתם. זהו הורד שגם אני ציירתי באיקסים על הקיר, אצלי בבית.

























הנה, כתבתי על זה כאן
כל הציורים האלה התחילו אצל אלין פלינקהוף, יוצרת מוכשרת, שציירה אותם על קיר חדר השינה שלה. שווה גם לבקר אצלה בבלוג.

אז זהו לגבי התחרות.

אם שרון גירתה לכם את הדמיון, אשמח עדיין לקבל תמונות עם רעיונות חדשים, ולפרסם כאן בבלוג, עם קרדיט ליוצר/ת כמובן.

להתראות!

יום רביעי, 15 בינואר 2014

יומולדת יצירתי

קצת באחור, מספרת לכם על יום ההולדת שחגגנו לקטנה.
היא אמנם חגגה כבר יומולדת שבע, אבל בשבילי היא עדיין קטנת הבית:-) הגיוני לא?
לפני שאתחיל אגלה לכם סוד-אני, איך לומר בעדינות,  לא מאלה שתמיד מתנדבות לערוך הפעלה לכיתה, או לבדר 30 ילדים בפעילות בגן. אני מאלה שנחרדים קלות למשמע צמד המילים "חבר מארח".

למי שלא יודע- חבר מארח זה משהו שהמציאו בבית הספר ונועד לגיבוש וחישול האימהות הילדים, ובו כל אם עבריה מנודבת לארח חמישה שישה ילדים, משעה חמש הכי מאוחר עד שבע לפחות, ולהכין להם הפעלה שווה, כיבודים וארוחה, ובמקביל לשמור על תקינות הבית ותקינות גופם של הילדים.

לכן, אתם יכולים לתאר לעצמכם את גודל השמחה שפרצה בי כאשר קטנת הבית ביקשה "יומולדת לכמה חברות".
מודה, וכן אבוש, שבהתחלה התעלמתי מהבקשה באלגנטיות.
"רוצה שנלך ונקנה לך משהו ליומודלת?" מאוד עזר להתחמקות. לצערי, זה עזר רק זמנית, וזה בדיוק מה שהוביל אותי לתוך המלכודת. בעודנו מסתובבות לנו  לקניית מתנת היומולדת, שאלתי את הקטנה מה תרצה ליום ההולדת. הצעתי הצעות מפתות כמו ספר, או משהו ליצירה. ואז, אמרה לי הקטנה-"אמא, בואי נעשה יומולדת רק לכמה חברות. זו תהיה המתנה שלי".
אופס...
"ברור שבסדר, חמודה שלי" מצאתי את עצמי עונה לה, ותוהה מאיפה זה בא לי, מה יבוא עכשיו ומעין יבוא עזרי.
אז באותו סיבוב קטן הלכנו חנות היצירה הקרובה, ורכשנו משהו חמוד במיוחד להכנה עם בנות חמודות במיוחד, ליומולדת.
בשלב זה התחלתי קצת להתלהב מהעניין.
בבית הכנתי דוגמה, ובמקביל הקטנה הכינה הזמנות.

קבענו לשבוע אחרי, כדי שאספיק להתרגל לרעיון. גייסתי גם את האבא שיהיה בבית ויתמוך בי רגשית.
תכננו ככה-התכנסות עם פאזלים (זה הזמן הכי מפחיד-אין להן מה לעשות ואז מתחילות המריבות, ההתפערויות והפרות הסדר), עבודות יצירה, הכנת פיצה על פיתה (עוד שורף זמן וגם פתרון לארוחת ערב), המשך יצירה עד שיהיה מוכן,  אכילה, עוגה ונרות, ופיזור. נשמע טוב? מתאים לשעתיים?

מסתבר שלא הערכתי נכון שלבנות החמודות לוקח קצת יותר זמן ממני לצבוע מתקן קטן מעץ. מזל שבן הזוג קרא אותנו לסדר והכריז על הפסקת הכנת אוכל.
כמובן שבסוף כולם נהנו, ואני התמוגגתי על כמה רגעים פסטורלים במיוחד, בהן הבנות יושבות, צובעות, וחלקן מזמזות להן את השירים של הכבש השישה עשר שהושמעו ברקע.

ולדבר האמיתי-התמונות:

הדוגמה שלי-
























מתקן מעץ לשלטים, או פיצ'פקעס, או כל מיני, בחמישה שקלים.


השולחן ערוך ליצירה
























וקצת להרטיב את הגרון עם הכוסות המהממות שרק חיכו לאיזו מסיבה קטנה
























הבנות יוצרות, הן היו כל כך מתוקות ומרוכזות במשימה...לא מפחידות בכלל...

























כל כך אוהבת לראות שולחנות כאלה
























חלק מהתוצרים




























פיצה פיתה, מעדן הבית:)


























ומה שנשאר, כשהן עברו לאכול בשולחן אחר





















לסיכום: היה כיף,
מזל שיש עוד שנה עד היומולדת הבאה:-)

להתראות!



  

יום שבת, 17 באוגוסט 2013

יצירה עם ילדים והדרכה על הדרך

במסגרת רגשות האשם האימהיים אני תמיד חושבת שאני לא עושה מספיק עבודות יצירה עם הקטנה שלי.
מה לעשות, ככה זה אצל אמהות, לא?
החופש הגדול הוא הזדמנות נהדרת לטפל בנושא באופן יסודי. גייסתי את ידידי הטוב, הפינטרסט שלי, שלא אכזב, ומצאתי הדרכונת לעבודה חביבה ומתגמלת.
 הנה היא לפניכם על שלביה השונים.

לאחר ארוחת בוקר קלה נפרשה מפת היצירות על שולחן האוכל, והוצאנו את הקנבסים שחיכו להם בארון שנה לפחות.
הוצאנו גם את כל הצבעים שהיו בבית. כל פעם שאני בחנות יצירה ויש צבעים במבצע אני חייבת לקנות כמה, שלא יחסר.




הקטנה מסתכלת על הקנבס הלבן, והראש מתחיל לתכנן...


אמא מתחילה לשחק עם הצבעים


וגם הקטנה מתחילה, מעניין שהיא בחרה תכלת. מאיפה זה בא לה?


איזה כיף על הצבעים האלה



מה שעושים זה ממלאים את הקנבס בצבעים, מניחים ליבוש, ואח"כ מדביקים רצועות נייר דבק.

בשלב הייבוש מצטיירת לה עוד תמונה. תמונה רגילה, בלי עניינים.


מישהי מרוצה


וגם לי מצטיירת עוד תמונה...



 בינתיים התייבשה התמונה הראשונה, והדבקנו נייר דבק, עם רווחים. חמודים הברווזים האלה...



.. כעת צובעים את התמונה בלבן (או בצבע אחר). נייר הדבק מגן על התמונה, והצבע הלבן נשאר רק היכן שאין נייר דבק.


ושוב ליבוש...ואז מגיע השלב הכיפי-מורידים את כל הניירות ורואים מה קרה:



קרה טוב, יש שימחה בעיניים:)



 הנה שלי-



והנה התמונה השנייה, שלי.



יש לי קטע כזה שאני מפסיקה לפני הזמן. מפחדת לקלקל.


נראה לכם שזה גמור או ששוב הפסקתי לפני הזמן?

להתראות!