כמו בכל חנוכה, עם פרוץ החג, החנוכיה המכוערת שלנו נשלפה מהארון (היא מכוערת, לכן היא תמיד בארון).
כל שנה בחנוכה, למראה החנוכיה המכוערת, אני מתמלאת רעיונות כמו נרות, רעיונות כיצד אפשר ליצור חנוכיה חדשה ונהדרת.
הבעיה היא שהחג עובר לפני שאני מספיקה להתמקד על משהו, ולהבין איך להעביר את הרעיון למעשה.
השנה, ואני ממש גאה בעצמי על זה, לא בזבזתי זמן על מחשבות.
עשיתי.
אתמול בערב, כשאף אחד לא היה בבית, העמדתי את החנוכיה שלנו על כמה עיתונים, וריססתי אותה בצבע אקווה שהיה בבית.
נכון שמזל שיש לי תמיד צבע אקווה בבית, שלא יחסר?
אחרי כמה שעות חזרו בני הבית הביתה, והתגובות היו מגוונות.
הקטנה להפתעתי הגיבה באדישות מסוימת.
הבעל, לא להפתעתי, הגיב גם הוא באדישות מסוימת.
אבל האמצעי הגיב בחריפות מפתיעה. משהו בסגנון של "אני לא יכול יותר, שוב פעם התכלת הזה...די כבר, מה עשית"
מיד הסברתי לו שזה לא תכלת, זה אקווה. וזה מהמם. לצערי זה לא עזר לי, הוא נשאר איתן בדעתו, ומלמל משהו על זה שישיג לעצמו חנוכיה משלו.
מכיוון שהיה כבר מאוחר, הלכנו לישון, ואני חזרתי להרגלי הישנים ופינטזתי לי כיצד אמשיך לשדרג את החנוכיה.
למחרת בבוקר, קמנו לנו משנת הבוקר של שבת, ואז לי חיכתה הפתעה.
החנוכיה עמדה לה על שולחן העבודה שלי, ועל התכלת המהם, היו פסים של וואשי טייפ.
מסתבר שהקטנה שקמה מוקדם, ולא הפריעה לנו לישון, החליטה שכמו על כל דבר, למה לא להדביק על החנוכיה קצת וואשי?
כאן אני עוצרת.
אומר רק שבסופו של דבר זרמנו גם עם הוואשי, וגם עם הרעיונות שלי מהלילה.
עכשיו לתמונות.
הנה היא, החנוכיה המכוערת
(פיכס, תמונה כזאת מכוערת אצלי בבלוג)
החנוכיה החטופה המרוססת,מתביישת מתייבשת לה
.png)
ולסיום, התחשק לי לרקום קצת על נייר, חנוכה חג של אור.
כל שנה בחנוכה, למראה החנוכיה המכוערת, אני מתמלאת רעיונות כמו נרות, רעיונות כיצד אפשר ליצור חנוכיה חדשה ונהדרת.
הבעיה היא שהחג עובר לפני שאני מספיקה להתמקד על משהו, ולהבין איך להעביר את הרעיון למעשה.
השנה, ואני ממש גאה בעצמי על זה, לא בזבזתי זמן על מחשבות.
עשיתי.
אתמול בערב, כשאף אחד לא היה בבית, העמדתי את החנוכיה שלנו על כמה עיתונים, וריססתי אותה בצבע אקווה שהיה בבית.
נכון שמזל שיש לי תמיד צבע אקווה בבית, שלא יחסר?
אחרי כמה שעות חזרו בני הבית הביתה, והתגובות היו מגוונות.
הקטנה להפתעתי הגיבה באדישות מסוימת.
הבעל, לא להפתעתי, הגיב גם הוא באדישות מסוימת.
אבל האמצעי הגיב בחריפות מפתיעה. משהו בסגנון של "אני לא יכול יותר, שוב פעם התכלת הזה...די כבר, מה עשית"
מיד הסברתי לו שזה לא תכלת, זה אקווה. וזה מהמם. לצערי זה לא עזר לי, הוא נשאר איתן בדעתו, ומלמל משהו על זה שישיג לעצמו חנוכיה משלו.
מכיוון שהיה כבר מאוחר, הלכנו לישון, ואני חזרתי להרגלי הישנים ופינטזתי לי כיצד אמשיך לשדרג את החנוכיה.
למחרת בבוקר, קמנו לנו משנת הבוקר של שבת, ואז לי חיכתה הפתעה.
החנוכיה עמדה לה על שולחן העבודה שלי, ועל התכלת המהם, היו פסים של וואשי טייפ.
מסתבר שהקטנה שקמה מוקדם, ולא הפריעה לנו לישון, החליטה שכמו על כל דבר, למה לא להדביק על החנוכיה קצת וואשי?
כאן אני עוצרת.
אומר רק שבסופו של דבר זרמנו גם עם הוואשי, וגם עם הרעיונות שלי מהלילה.
עכשיו לתמונות.
הנה היא, החנוכיה המכוערת
(פיכס, תמונה כזאת מכוערת אצלי בבלוג)
החנוכיה החטופה המרוססת,
והמהממת שלנו, במלוא הדרה
ולסיום, התחשק לי לרקום קצת על נייר, חנוכה חג של אור.
חג חנוכה שמח!
נכון שהחג יהיה הרבה יותר מוצלח כעת?
להתראות!
אה כן, שכחתי לספר לכם, שכדי להמתיק את הגלולה המרה, הבטחתי לבן שלי שנכין יחד חנוכיה מבטון.
בטון, אפור, גס ומחוספס.
אפור..רק עם טאץ' קטן של צבע.
אבל לא תכלת. בשום אופן לא.
אז אולי יגיע עוד פוסט.
אולי.
