לפני ואחרי

רק שחסר לי הלפני.
קרתה פשלה איומה, ומחקתי את המעט שצילמתי לפני.
הוא פשוט היה כל כך מכוער קודם, אז כנראה לא התחשק לי לצלם אותו.

את מי? את מה?

את הכיסא, שעכשיו הוא צהוב, שמצאתי ברחוב, כשחזרתי מבית הספר של הקטנה.
מצאתי אותו ליד המתנ"ס. הוא עבר את מבחן הלחכות ואז לקחתי אותו.
כשאני לא בטוחה אם כדאי לקחת משהו שאני מוצאת, אני עוזבת אותו וחוזרת מאחר יותר.
אם הוא עדיין שם, זה סימן שאני צריכה לקחת אותו:)

אז הכיסא, שראיתי בדרך לבית הספר, כשהלכתי להביא את הקטנה, חיכה לי גם כשחזרנו.
הוא היה מתקלף, עם מושב ומשענת מחומר דמוי עור, בצבע חום מרופט.
מלא עבודה, מילמלתי לעצמי...

אבל...ראיתי שיש לו גם מלא פוטנציאל. פוטנציאל לא ממומש, כמו לרבים וטובים:)

כמו התחלתי לומר, אין לי תמונות של הלפני.
פשלה איומה ונוראה.

לפחות יש תמונות של בדרך:

ואחרי השיוף, והצביעה, והריפוד:

הכיסא הצהוב שלנו.

להתראות!