יצירה עם ילדים והדרכה על הדרך

במסגרת רגשות האשם האימהיים אני תמיד חושבת שאני לא עושה מספיק עבודות יצירה עם הקטנה שלי.
מה לעשות, ככה זה אצל אמהות, לא?
החופש הגדול הוא הזדמנות נהדרת לטפל בנושא באופן יסודי. גייסתי את ידידי הטוב, הפינטרסט שלי, שלא אכזב, ומצאתי הדרכונת לעבודה חביבה ומתגמלת.
 הנה היא לפניכם על שלביה השונים.

לאחר ארוחת בוקר קלה נפרשה מפת היצירות על שולחן האוכל, והוצאנו את הקנבסים שחיכו להם בארון שנה לפחות.
הוצאנו גם את כל הצבעים שהיו בבית. כל פעם שאני בחנות יצירה ויש צבעים במבצע אני חייבת לקנות כמה, שלא יחסר.

הקטנה מסתכלת על הקנבס הלבן, והראש מתחיל לתכנן...

אמא מתחילה לשחק עם הצבעים

וגם הקטנה מתחילה, מעניין שהיא בחרה תכלת. מאיפה זה בא לה?

איזה כיף על הצבעים האלה

מה שעושים זה ממלאים את הקנבס בצבעים, מניחים ליבוש, ואח"כ מדביקים רצועות נייר דבק.

בשלב הייבוש מצטיירת לה עוד תמונה. תמונה רגילה, בלי עניינים.

מישהי מרוצה

וגם לי מצטיירת עוד תמונה...

 בינתיים התייבשה התמונה הראשונה, והדבקנו נייר דבק, עם רווחים. חמודים הברווזים האלה...

.. כעת צובעים את התמונה בלבן (או בצבע אחר). נייר הדבק מגן על התמונה, והצבע הלבן נשאר רק היכן שאין נייר דבק.

ושוב ליבוש...ואז מגיע השלב הכיפי-מורידים את כל הניירות ורואים מה קרה:

קרה טוב, יש שימחה בעיניים:)

 הנה שלי-

והנה התמונה השנייה, שלי.

יש לי קטע כזה שאני מפסיקה לפני הזמן. מפחדת לקלקל.

נראה לכם שזה גמור או ששוב הפסקתי לפני הזמן?

להתראות!