סדנת צילום בבולגריה

מסתבר שיש מקומות שהזמן פסח עליהם.
מקומות שכאילו נלקחו מאיזה סרט, מלפני 30 שנה. למה שלושים? אולי חמישים.
הגעתי למקום כזה.
איך ולמה?
אפרת, הצלמת מהבלוג My lovely mess, הזמינה אותי לסדנת צילום בבולגריה.
אחרי אפרת אני עוקבת כבר זמן רב, ולמרות שהשתתפתי כבר בכמה קורסים של צילום, (כן, חובבת קורסים אני...) לקחתי בשתי ידיים את ההזדמנות להתארח אצלה בסדנה.
לא מוותרת על הקסם של אפרת...
איך קרה הנס הזה-אפשר לקרוא כאן.

אחרי נסיעה לא קצרה משדה התעופה בסופיה, בכבישים ישנים וקופצניים, הגענו, עשר בנות, קצת המומות, ונשפכנו מהאוטובוס היישר לזרועותיה של אפרת. אפרת חיכתה לנו עם כוסות שמפניה ושטרודל מעלף, בבקתה משופצת, שהיו ניגוד גמור לכפר הנידח ולנופים שראינו בדרך. תכף תראו.

אני לא אתאר את הסדנה, הבקתה, וכל המתנות המעוצבות למשעי שקיבלנו. אפרת עושה את זה הרבה יותר טוב.
רוצה לשתף אתכם בתמונות מהכפר, שכמו נלקחו ממאה אחרת.






עיזים ראינו כל הזמן. הרבה יותר עיזים מאנשים. יש ביסיסיטר של העזים, שמפזר אותם אחרי הצהריים לבתים. כל עז יודעת בדיור איפה הבית שלה. כמה מפתיע :-)




גם סוסה לבנה, של בעל הבקתות



בבוקר סיפרו לנו שהסוסה המליטה סייח קטן.

אפילו המכוניות מפעם.




פתח של בית. דהו, עם ווילונות תחרה, וקצת מוזנח, אבל חינני, לא?




היו גם אימוני צילום...למשל בהקפאת תנועה



ועוד אחד




מי ידע מה זה, כל העצים האלה?



תשובה בסוף הפוסט.

צילמתי את האשה הזקנה, לבושה בשחור, יושבת על האבן בצד הדרך.
על מה היא מסתכלת. על מה שהיה כאן פעם, ולא יחזור יותר?

זהו, עד כאן.
יש עוד מלא תמונות. ברור. לא יכלתי להפסיק לצלם.
כפר סוראליסטי.
לפעמים הייתה לי תחושה שאחרי שנעזוב את הכפר מעט האנשים שפגשנו יארזו את הדברים שלהם, יחזרו לבתים האמתיים שלהם, והכפר ישאר נטוש, כמו תפאורה של סרט.



המון המון תודה לאפרת על החוויה הנהדרת, ההדרכה, האוכל המופלא, והאווירה הטובה.
תודה גם לבנות הנהדרות שחלקו איתי את החוויה,
תוכלו לקרוא פוסט של אורה על הסדנה כאן, ואת הפוסט של אפרת-כאן.

אה כן, חוב קטן-פתרון החידה: גזעי העץ שבתמונה הובאו לחצר במיוחד, וליידם מגדלים פטריות.
מעניין, נכון?

להתראות!