ללמד ילדים לצייר

הבטחתי לקטנה שנצייר פירות.
הבטחות, כידוע, צריך לקיים.

אני זוכרת שפעם, כשהייתי ילדה, סבא שלי לימד אותי לצייר. הוא הושיב אותי ליד השולחן בסלון הדירה הקטנה שלהם, לקח תפוח אדום והניח אותו על השולחן.
עכשיו, כך אמר לי, תציירי את התפוח.

הוא לימד אותי להתבונן, ולצייר מה שאני רואה ולא מה שאני חושבת שאני רואה.
הוא לימד אותי שבתפוח אדום יש כל מיני צבעים.
הוא לימד אותי שיש לתפוח צל, ושהצל הוא לא שחור. גם בו יש כל מיני צבעים.

שעור טוב קיבלתי מסבא שלי.
אתן מתנה כזאת גם לבת שלי.

אז ישבנו לשולחן והכנו אותו לציור. 

קערה שלמה  של פירות זה יותר מידי לנסיון ראשון. אפילו שהיא כל כך יפה...

לכן בחרתי שני תפוחים והעמדתי אותם.

ככה זה נראה מהכיוון שלה-

וכך מהכיוון שלי:

התחלנו לצייר.
היא מתבוננת, כמו שלימדתי אותה

ומציירת בריכוז

פירות הם יפים.

הנה הציור שלה




והציור שלי

לי התחשק עוד ציור, בצבעים שמחים

לה התחשק לצייר זיקוקים

והנה כל הציורים, נראה מספיק בשביל עמל היום?




אבל הצבעים עוד קורצים, והפירות מחכים...

בא לכם פתאום לצייר?