יום שלישי, 2 ביולי 2013

במבי על הקיר

יש איזה טרנד מוזר לאחרונה, אולי לא כל כך לאחרונה, טרנד של צבאים. צבאים מלשון צבי, deer או Stag.
אם עד כה הסתפקנו בבמבים חמודים, הרי שכעת אפשר לראות ראשי צבאים כאילו מפוחלצים מככבים ברשת. ולא רק ראשים, צבאים בכלל, נהיו חייה מאוד מקובלת חברתית :)
לפני שאני מכינה ראש כזה, כאילו מפוחלץ, אתחיל בקטן.
הנה הגרסה שלי לטרנד הצבאים, שכוללת ניירות מדוגמים, הרבה גזירות, ומסגרות מאיקאה

וקלוז אפ על אחד מהם:

בשלב הזה הגדול שלי ראה אותם על השולחן, וציין בפני ש"זה יפה מה שעשית" (הייתי חייבת להכניס את פיסת הנחת הזו, נכון שזה נחמד מצידו?).
בהמשך, אפילו העזנו לתקוע מסמרים בקיר הלבן והמצפה, ולתלות אותם על הקיר:

כל פעם שאני רואה אותם, הם מחייכים אלי ואני מחייכת אליהם :)
מה אתם אומרים, זה יהיה יותר מידי גם שטוחים וגם ראש צבי בכאילו ?
יש עוד המון צבאים מעניינים Pinterest שלי, בואו להציץ, אולי תפגעו ותכינו גם:)
להתראות!

שולחן הווינטג' של הקטנה שגדלה

מסתבר שבפסח הספקנו עוד כמה דברים, מלבד טיולים לקיסריה.
את שולחן הכתיבה של הקטנה גדולה, שכבר בכיתה א`, קנינו לפני שנה וחצי (כן, מלא זמן...) בוינטאג`מאניה. 
הוא היה נחמד, מלא פוטנציאל לא ממומש. (לא, לא התבלבלתי, אלה לא דברי המורה מאספת ההורים), הרגליים שלו היו שחרחרות מלכלוך שדבק בעץ, וגם הפורמיקה שלו לא הייתה כל כך חיננית, למרות שהצבע הלך טוב עם הסקלה בחדר של הקטנה.
הוא חיכה בסבלנות עד שהתפנינו אליו.
עד חג הפסח הזכור לטוב.
בהתחלה שייפנו את הלכה והשחור, כלומר בן הזוג והבן הגדול שייפו, ואני עשיתי כל מיני דברים חשובים ומאוד דחופים בבית. ככה ירדה כל הג`יפה והוא נהיה ממש חתיך.
כאן הייתה התלבטות קצרה אולי לצבוע אותו בלבן, אבל החלטנו לשמר את העץ והמראה הווינטג`י שלו.
מרחתי עליו לכה, שישאר ככה.
עוד בשלב ההמתנה קדחנו חור במגרה-
נו טוב, בן הזוג קדח, ואני בחרתי ידית מהממת שתלך טוב עם השולחן.
(רק שחברותי לללימודי המגדר לא יקראו את זה, הלך עלי:)  )

(הנה הרגליים של עוד מישהי שעבדה מאוד קשה...)
זה היה השלב הראשון.
תוכנית שלב ב` הייתה להזמין פלטת זכוכית שתכסה את השולחן, ולשים מתחת מפת תחרה או בד מעניין.
היום סוף סוף הגיעה הפלטה! (נו טוב, היא לא הגיעה בעצמה, בן הזוג סחב אותה במו ידיו מהזגג, אבל אני נתתי תמיכה מורלית ועזרתי לסחוב את הנענע והחומוס שקנינו בחנות ליד).
ואז בא החלק הטוב: הקטנה ואני פתחנו את ארון הבדים, הוצאנו את כל הבדים השווים, לקחנו אותם לחדר, פרשנו אחד אחד על השולחן, ובדקנו איך זה יוצא.
כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם, השלב הזה היה ממש ממש קשה, אבל מי שמתמיד, בסוף מצליח!

חשוב גם לציין שהקטנה הביעה את דעתה, ולמזלי הגענו לתמימות דעים. (זוכרים, הקטנה יודעת להתעקש, אם היא הייתה בוחרת משהו לא לטעמי הייתי בבעיה רצינית).
וואלה, הנה הוא, השולחן המשופץ של הקטנה:
יצא מתאים לכרית המושב שתפרתי מזמן.
עד כאן תולדות השולחן.
נכון שבמדד של זמן אני עבדתי הרבה יותר קשה מבן הזוג?
אבל מי סופר.
להתראות!

אוברול של פעם-Retro Romper

מצאתי את ההדרכה הזאת.
הגדלתי קצת את הגזרה, עם תקווה בלב ...שזה באמת יתאים לקטנה שלי.
דיגדיג דוג והכנתי לי את הבדים
מצאתי בד רטרו מהמם שיתאים:)

דיג דיג דוג (באצבעות) ומצאתי גם זמן לתפור אותו...
יש שם לב קטן שכתוב עליו- made with Love

שיניתי קצת את הוראות לטעמי


ואז שלב המדידה, עם התקוה בלב...






נראה לי שזה הצליח!
אבל ,עכשיו אני לא זוכרת כמה הגדלתי ואיפה, ונורא בא לתפור עוד אחד כזה.
אוברול לבן לשבועות יהיה נפלא, לא?
להתראות!

הליכה לקיסריה

את חופשת הפסח הזדמן לנו לבלות בקיסריה, בחברת חברים.
בתחזית שנבדקה עוד בתחילת החג, הובטחה התחממות ואף שרב.
השרב היה אמור להתרחש בשישי,מה שהתאים בול לתוכניות.
למחרת הוא נדחה לשבת.
למחרת הוא נדחה לראשון.
את החופשה לא יכלנו לדחות.
לילדים זה לא ממש הפריע, כמו שניתן לראות...
במהלך ההתבוננות בתמונות נא הוסיפו פסקול של רוח שורקת, תחושה של שיער שאף לפנים,(למי שיש כזה שמגיע לפנים) וקוררר.
עדיין, אין על חוף קיסריה.


כשהייתי ילדה היו גלשני רוח אחרים.
והילדים שחוגגים

אחד אמיץ במיוחד
בריא בנתיים, למי שתוהה.
בדרך החוצה, סוף סוף. מזל שלחברים הייתה מגבת:)
אנחנו לא חשבנו על זה. אז מה אם הולכים לים, קר, לא?

הבנות עוברות לפעילות מתונה יותר...עדיין בבגד ים.

ולקינוח- לא תאמינו, מצאנו באטמן אמיתי מטייל לו בחוף!
ממש נס פסח.
להתראות,


אשמח לשמוע מכם:)

רוץ בן סוסים...

כן, המון המון זמן לא הייתי.
אולי אספר לכם בהמשך, זה לא הזמן עכשיו:)
בכל אופן, מזל שיש חגים והזדמנויות למתנות, מה שדוחף אותי שוב ליצור משהו.
הפעם זה התחיל ממקל ישן שהבן שלי מצא.
אם כבר יש מקל-אז ברור שצריך להכין ממנו סוס, הגיוני, לא?
מזל שיש אחיין בן שלוש שישמח לדהור על סוס.
חבל שבקושי הספקתי לצלם אותו, ואת השמלה שהכנתי לאחות הקטנה של בן השלוש לא הספקתי לצלם.
רוץ בן סוסים...
הוא לא באמת עצוב...זה רק נראה ככה.
הוספתי לו תווית
והנה הבת שלי נפרדת ממנו
היא נראית קצת עצובה :( :(
חג שמח!
ד"ש מהבית...
נ.ב.    בבקשה תכתבו לי, שאדע שעוד יש שם מישהו ואוכל להמשיך:)
נ.ב 2 . ההדרכה לסוסים, כולל גיזרה,  מכאן.

שמלת לב

כבר כמעט שבוע שלא הספקתי לתפור. היום הייתי עם הקטנה בבית, וכל כך דגדג לי.
אז תפרתי משהו פשוט, שאפשר לתפור ביחד איתה.

שמלת חצי שעה.
או אולי שעה?
הזמן רץ כשנהנים:)
יצא מתוקי, לא?
להתראות!

שטיח סרוג ענקי

הם סתם ישבו להם בארון, חוטי הטריקו שנשארו להם אחרי שסרגתי את השטיח לחדר של הקטנה. הנסיון הראשון שלי בהזמנת חוטי הטריקו האלה היה ארוך, ומלא הפתעות. למה הפתעות? כי הצבעים שקיבלתי לאו דווקא ענו על התאור הטלפוני שלהם. נסיון לקבל תמונה שלהם לפני ההזמנה לא עלה יפה, כלומר-לא קרה.
היו כל מיני הפתעות. ההפתעה הטובה היתה ירוק הפיסטוק שהתברר כתכלת אקווה מהמם, וההפתעה הפחות טובה הייתה החוט שהוגדר כאפרסק שהפך בדרך לכתום עז.
וכאן אני חוזרת לתחילת הסיפור הארוך שלי: בגלל שהיה לי קשה עם ההפתעות, הם סתם ישבו לי בארון.
ישבו ומידי פעם שלחו לי קריאות מצוקה-קחי אותנו!
בסוף לא עמדתי בזה, והחלטתי להתחיל שטיח חדש, במגבלות. עם מה שיש ננצח. (תסלחו לי על הסגנון הדרמטי צבאי משהו, אני מושפעת ממשהו שממעתי ברדיו על קורס טייס, חזרתי אחורה לזכרונות עתיקים).  
צריך להיות אמיצים ביצירה, נכון?
וזה מה שנהיה:
הוא גדל וגדל
הסקלופ בשוליים

היה כיף גדול לסרוג אותו. על הריצפה כמובן.
הפעם סרגתי עמוד ועין שרשרת, נראה לי שזה נותן לו יותר חופש, ומשחק מבחינת המתח, כך שלא יתגלגל. הקוטר שלו בערך 180 ס"מ.
נראה כמה זמן נישאר איתו בסלון.
להתראות!